שביל ישראל - גור ואבוש - מדלת לדלת

הפנטזיה לטייל את שביל ישראל קיננה אצלי כבר מ-2005 עת הלכתי למשרדי החברה להגנת הטבע בתל אביב להרצאה של דני גספר, האבא של שביל ישראל ובסופה אף רכשתי את הספר של שביל ישראל. הפנטזיה הסתיימה עם הספר על מדף הספרים. בשנת 2015 התחלתי לצעוד את שביל ישראל לראשונה כמדריך של קבוצה פרטית, הגענו עד לכנרת ונפרדנו. בשנת 2020 (תקופת קורונה) המשכתי לבד, הגעתי עד ליגור ושם עצרתי.

ב-28.12.21 התחלתי את שביל ישראל מחדש, אך הפעם הגשמת החלום מבוצעת בצורה המפוארת ביותר שיכולתי לחלום עליה, עם בני נוה כשהוא בן 11.5 כשהתחלנו את השביל יחד, ופשוט יצאנו מדלת הבית בשניר לכיוון קיבוץ דן ובית אוסישקין לתחילתו של השביל הרישמי. השביל שלנו נקרא: "שביל ישראל – נוה ואבוש – מדלת לדלת", מדלת הבית בשניר לדלת בית ילדותי באילת.

השביל שלנו הסתכם בכ- 1089 ק"מ מרכבל עליון בחרמון עד מעבר גבול טאבה וסיום ליד דלת הבית באילת.

לידתו של פרויקט שביל ישראל: זה התחיל בערב אחד, בטיול מדבר עם חברים בחודש נובמבר 2021, בשיחת ערב מסביב למדורה, מצאתי את עצמי מאזין לשיחתם של שני חברים לטיול, שחלקו חוויות על שביל ישראל, אחד שסיים את השביל עם בנו בן ה-13 שנה לפני כן ואחר שנמצא בעיצומו של השביל עם ביתו בת ה-12. ממאזין מהצד הפכתי לשואל, מברר, מתכנן ורואה בעני את השביל, אך הפעם לא אצעד לבד, הפעם זה יהיה עם בני, נוה. בלילה, כששכבתי על הגב ועיני לכוכבים, היה ברור לי שכשאחזור הביתה נתחיל, נוה ואני את הפרויקט טיול הגדול ביותר של חיינו, שביל ישראל.

המטרה הראשונה שלנו היא להנות מהשביל, אחר כך המטרה השניה היא לסיים אותו. עמדנו בשתיהן בכיף גדול.

תכנון הביצוע: את מקטעי ההליכה בשביל תכננתי בין שתי נקודות שיש להן גישה לכביש ושניתן להגיע אליהן/מהן עם רכב/תחבורה ציבורית. בתכנון הבסיסי נקבע שבכל יום/"לג" (יומיים או שלושה) של השביל יושאר הרכב בנקודת הסיום שיחכה לנו אחרי עשרות ק"מ של הליכה, אליו נכנס, לפעמים בדילוג ולפעמים מפורקים לגמרי, ונחזור הביתה. הנסיעה מהבית בשניר אל נקודת הסיום והשארת הרכב שם ומנקודת הסיום לנקודת ההתחלה היתה פאזל של לוגיסטיקת הקפצות/מוניות/רכבות/תחב"צ/טרמפים (שבהם פגשנו אנשים ממש נחמדים) ואפילו קורקינט וטיסות היו חלק מהתחבורה שעמדו לרשותנו. בתכנון לוגיסטיקת ההגעה לשביל, מצאתי שהיא לפעמים לא פחות מורכבת מללכת את השביל עצמו. מתחילת השביל ועד לכרמל טיילנו חד יומי ויצאנו מוקדם בבוקר לשביל, החל מהכרמל התחלנו לטייל דו יומי והנסיעה לשביל יצאה ערב לפני הטיול.

בעמוד זה תמצאו את תיאור שביל ישראל שלנו, נוה ואני. במילים ותמונות. תאורי הדרך, והנופים הגאוגרפיים והאנושיים שפגשנו בדרך. לרוב הלכנו את השביל בצורה עקבית מצפון לדרום, יצא שבשל אילוצים קפצנו דרומה למקטע אחד "טרם זמנו" ואז חזרנו ללכת את השביל בצורה עקבית שוב.

כאן באתר מסודרים תאורי ההליכה לפי רצף גאוגרפי ולא כרונולוגי/ביצועי.

מקטע מס 1 חרמון - משניר לחרמון / 30.9.23 / מרחק 18 ק"מ

שביל ישראל -המקטע החדש מתחיל בחרמון. אומנם בשלב זה כבר הגענו עד עין בוקק אבל החלטנו שלפתיחת העונה השלישית שלנו נשלים גם את המקטע החדש שסומן לאחרונה עד לחרמון. יצאנו מדלת הבית בשניר והתחלנו ללכת לכיוון מעיינות הבניאס. בכנסיה הארמנית עלינו על השביל והתחלנו את הטיפוס לעבר מבצר נמרוד, נבי חזורי, נוה אטי"ב. התחברנו לשביל גולן ועם שני השבילים, גולן ושביל ישראל הגענו עד לסופם/התחלתם בסמוך לקופות אתר החרמון. אבל, כמו השביליסטים הרציניים יותר המשכנו את הטיפוס לרכבל העליון. עד לקופות ההליכה היתה בסדר גמור, לא דרמטית במיוחד, אבל קצת אחרי הקופות התחילה עליה, מהקשות שעלינו בכל השביל עד כה, במשך 1.6 ק"מ, טיפוס מאתגר שלא נגמר אבל שווה כל רגע כשמגיעים לתחנת הרכבל העליון. איזה כיף שגם החרמון נכנס לנו לשביל.

מקטע מס 2 גליל עליון - משניר לאריה השואג בתל חי / 28.12.21 / מרחק 17 ק"מ / 35 ק"מ במצטבר

שביל ישראל הרישמי מתחיל בקיבוץ דן, בבית אוסישקין אבל אנחנו יצאנו מדלת הבית, סגרנו אותה והתחלנו את שביל ישראל. מהבית. לא ישנתי לילה קודם מההתרגשות שנוה ואני מתחילים יחד את שביל ישראל. פשוט הגשמת חלום. השארנו את הרכב בנקודת הסיום, באנדרטת האריה השואג בתל חי ואמא של נוה, ז'קי אספה אותנו חזרה הביתה והתחלנו את השביל. נותנים יחד ידיים ואומרים בקול "בהצלחה", שיחד עם ה-חה אנחנו צועדים את הצעד הראשון ברגל ימין. היה ממש מיוחד ללכת מהבית לעבר קיבוץ דן, גם החלק של שמורת נחל שניר (החצבאני) זה משהו שכבר טיילנו כמה פעמים בחיים, הרגיש לנו כמו עוד יום טיול. סיימנו ליד אנדרטת האריה השואג, הצטלמנו וסיפרנו את סיפור תל חי, טרומפלדור ואנדרטת האריה השואג. מסופקים מאוד, השארנו מאחורינו 17 ק"מ ביום ההליכה הראשון שלנו.

מקטע מס 3 גליל עליון - מהאריה השואג בתל חי למצודת כ"ח / 31.12.21 / מרחק 21 ק"מ / 56 ק"מ במצטבר

בנוהל הרגיל השארנו את הרכב בנקודת הסיום במצודת כ"ח. תומר שהוא אחד המנטורים שלי לשביל ישראל הקפיץ אותנו לנקודת ההתחלה באריה השואג. התחלנו בעליה לא פשוטה לעבר רכס רמים, הם הרי נפתלי ונוף מדהים של עמק החולה, הגולן הירוק והחרמון הלבן ליוו אותנו לאורך כל היום. כמובן שמכל מקום בדרך ראינו את הבית שלנו הולך ומתרחק וגם את מה שהלכנו מהפעם הקודמת. את כריכי ארוחת הבוקר עם ירקות וזיתים "הום מייד" אכלנו מעל צומת גיבור, שהיא הכניסה הצפונית של קרית שמונה, ואת ארוחת הצהריים כבר אכלנו מתחת לרכבל מנרה שהיא למעשה הכניסה הדרומית של קרית שמונה. היום ממש הרגשנו שהתחלנו להדרים על השביל. המקטע של היום היה ארוך וקשה יותר מקודמו, היום גם הבנו ששביל ישראל הוא לא "צעצוע" ושיש להתיחס לפרויקט הזה בכובד ראש. סיימנו ב"ארוחת שחיתות" בסניף מקדונלד וסיימנו, די מפורקים את היום השני של השביל.

מקטע מס 4 גליל עליון - ממצודת כ"ח לנחל דישון עליון / 9.1.22 / מרחק 21 ק"מ / 77 ק"מ במצטבר

בנוהל הרגיל, התחלנו בהגעה לנקודת הסיום בנחל דישון עליון, שם השארנו את הרכב וגם הפעם תומר, אחד מהמנטורים שלי לשביל ישראל התנדב להקפיץ אותנו לנקודת ההתחלה במצודת כ"ח. כבר בתחילת הדרך פגשנו אב ובנו שטיילו איתנו לפרקים את המקטע לאורך כל היום. הבן, חייל משוחרר הצטרף לאבא שטייל את השביל עם קבוצה מאורגנת ואת החלק הזה פיספס, לקח את בנו ויצאו יחד להשלים את המקטע החסר. שם לראשונה נוה קיבל את הפידבק הראשון מני רבים על היותו ה"שביליסט" הצעיר שהם פגשו עד כה. נוה יקבל על כך מלא מחמאות בימי השביל הבאים ולדעתי זה עוד אחד מהדברים שעודדו אותו להמשיך להיות "שביליסט". את ארוחת הצהריים אכלנו על קרן נפתלי עם הנוף האחרון של עמק החולה, רגע לפני הירידה לנחל דישון ותחילתו של הטיפוס להר מירון. במהלך ההליכה בנחל דישון היתה לנו פגישת זום "יום הורים" עם אליאור, המחנכת של נוה שאמרה שכזה רקע מדהים לשיחת זום עוד לא היה לה. אליאור כמובן ברכה והצדיקה באהבה גדולה את נוה על העדרותו באותו יום מבית הספר.

מקטע מס 5 גליל עליון - מנחל דישון עליון לפסגת הר מירון / 7.2.22 / מרחק 15 ק"מ / 92 ק"מ במצטבר

על אף התחזית החורפית לגשם מקומי שהתמלאה במלואה החלטנו לצאת. בדרך לשביל הצטיידנו, ברגע האחרון בשתי מטריות שקנינו בחורפיש, לא ידענו שיהיה להן שימוש כל כך יעיל היום. מאז הן קבועות בתיק. את הרכב השארנו ליד בית ספר שדה מירון ופרץ אסף אותנו משם לנקודת ההתחלה בנחל דישון עליון, דאג לנו לתה חם ורוגאלכים טעימים לדרך. עמדנו ליד נחל דישון שזרם ממש חזק והבנו שאנחנו צריכים לחצות אותו במים, כי ככה מסמן השביל. סנדלים להליכה במים לא היו איתנו ולהיכנס כבר בחמש דקות הראשונות למים עם הנעליים לא כל כך רצינו אז חלצתי נעליים והעברתי את נוה על הגב ואת התיקים אחר כך. יבשתי את הרגליים, נעלתי נעליים והמשכנו ללכת, אחרי חמש דקות הליכה ראינו שיש חציה נוספת של הנחל. טוב, הסיפור של חציית הנחל התברר כעניין מורכב וארוך ואחרי 2 חציות נחל כשאני יחף, הבנו את הקטע. אז ליווינו את נחל דישון לאורכו על הכביש 899. העליה ליער ברעם וזרימת נחל צבעון היו מאתגרות, זרזוף הגשם גרם לשביל להיות בוצי מאוד ומחליק בקטעים של טיפוס הסלעים, בזמן ההליכה אתה רוצה שזה כבר יגמר אבל זו היתה ממש חוויה באופן מסויים. ראינו המון חזירי בר בדרך. הגענו ממש מוקדם לרכב והחלטנו שעל אף שכל היום הוא בסימן עליה אבל היא לא דרמטית, ולאור זה שהפסיק הגשם אנחנו ממשיכים הלאה לפיסגת הר מירון. העלינו את הרכב לחניון הפסגה ותפסנו טרמפ עם רכב שהיה שם במקרה שהוריד אותנו לבית ספר שדה. המשכנו לעלות עד לפסגת מירון. היה יום חוויתי במיוחד.

מקטע מס 6 גליל עליון - מפסגת הר מירון למחלף קדרים / 14.2.22 / מרחק 18 ק"מ / 110 ק"מ במצטבר

השארנו את הרכב בחניון נחל עמוד ליד מחלף קדרים וחמו הנהג מונית שלא הפסיק לדבר כל הדרך לקח אותנו לפסגת מירון. השיא של היום היה הנוף של נחל עמוד עליון. נחל עמוד היה לא פחות ממפואר. נמשיך בזה שזה היום הכי קשה שעברנו עד היום. אמנם רק 18 ק"מ אבל כל מטר בשביל היה מאתגר, ממש מאתגר. כשירדנו מהמונית בפסגת מירון היה ממש קפוא והלכנו די מהר להתחמם. את ארוחת הבוקר אכלנו בעין זבד עם תצפית לעיר צפת. לאורך נחל עמוד יש לא פחות מ 27 שרידי טחנות קמח ובחלקן אף ביקרנו לראות את חלקי המטחנות. החלק המעוקי של הנחל היה מרהיב וגם ממש קשה, הליכה איטית ודי מייגעת. אחרי התמודדות עם יום מאוד מאתגר, שוב הבנו יחד שהשביל הוא לא "צעצוע" ושיש לשביל ימים קלים יותר ויש ימים קשים יותר ויש ימים ממש קשים, כזה היה היום. מושג חדש תבענו היום והוא "כן שביל". כשהגענו לכביש 85 אמרנו שלום לגליל העליון, בואנו לגליל התחתון.

מקטע מס 7 גליל תחתון - ממחלף קדרים לטבריה / 22.2.22 / מרחק 22 ק"מ / 132 ק"מ במצטבר

היום התחלנו את הגליל התחתון. השארנו את האוטו בטבריה ורונן הנהג מונית שהיה ממש נחמד ופירגן לנוה המון על היותו "שביליסט" לקח אותנו למחלף קדרים. היה לנו את היום הכי מגוון שהיה לנו בשביל. שיא היום היה בפריחה המדהימה שליוותה אותנו כל היום, בצורה המפוארת הזו התחלנו את הגליל התחתון. התרשמנו ממצוקי נחל עמוד תחתון העצומים והופתענו מהעמוד סלע העצום של הנחל שנתן לנחל את שמו. קטע משעמם יחסית במטעי הבננות של קיבוץ חוקוק ליווה אותנו עד לואדי חמאם, שם אכלנו ארוחת צהריים והתחלנו את הטיפוס הארוך והקשה של מצוק הארבל. הנוף מראש מצוק הארבל לעבר הכנרת ורמת הגולן היה שווה בענק את הטיפוס אליו. בכלל, כל היום הלכנו בעשב ירוק ונעים, מלא שטחי מרעה עם פרות וסצנה שבכלל לקוחה מנופי ניו זילנד. כמעט בכל יום הליכה נוה "שובר" לעצמו עוד שיא בהליכה למרחקים ארוכים והיום עם 22 ק"מ נשבר עוד שיא. הגענו לטבריה.

מקטע מס 8 גליל תחתון - מטבריה לירדנית / 1.3.22 / מרחק 14 ק"מ / 146 ק"מ במצטבר

היום הכי קליל שהיה לנו בשביל עד כה. מאחר ובמקטע הבא אין חיבור לכביש עד צומת גזית לא היתה ברירה להשלים את הקטע הקצרצר הזה בטיול חד יומי. השארנו את האוטו בירדנית ונסענו עם אוטובוס לטבריה עלית. יער שוייץ ממש הצדיק את שמו של המקטע הזה. הכל ירוק, פרות רעו באחו ונוף הכנרת ליווה אותנו כל היום. מלא פריחות, ממש לטייל בתוך גלויה. ביקרנו גם בחצר כנרת כי צריך גם קצת ערכים בשביל ישראל בנוסף לנוף והטבע. פקדנו גם את קבריהן של רחל המשוררת ונעמי שמר, שרנו את "התשמע קולי" והמשכנו לאתר ירדנית בדילוג לאוטו. יש גם ימים כאלה בשביל, מה שנקרא "בקטנה".

מקטע מס 9 גליל תחתון - מירדנית לצומת גזית / 8.3.22 / מרחק 24 ק"מ / 170 ק"מ במצטבר

את הרכב השארנו בבוקר בתחנת הדלק של צומת גזית, תכננו לתפוס אוטובוס אבל בסוף יצא שהגענו עם טרמפים לירדנית, רופא ערבי נחמד לקחת אותנו מכפר תבור לאלומות ואישה נחמדה עם תינוק הורידה אותנו לכנרת. נפרדנו מנהר הירדן והמשכנו לאורך נחל יבניאל והתחלנו טיפוס, ארוך וקשה למדי לראש מעלה אילות ברכס סירין . הנוף היום היה פשוט אדיר, עוצמה אדירה של טבע. הנוף שנשקף מרמת סירין לעבר בקעת הירדן, הרי הגלעד והגולן היה מרהיב בכל צורה. גם הידיעה שמכאן אנחנו מתחילים את ההליכה מערבה ומתישהו נגיע עד לים עשתה משהו מיוחד בהרגשה. ההליכה על רמת סירין היתה די סיזיפית על שבילי ג'יפים שלא נגמרים אבל הנוף והפריחה די פיצו על כל זה. חצינו את נחל תבור הזורם במים וזה היה לכשעצמו די חוויה. נוה שבר עוד שיא היום, 24 ק"מ ביום אחד. כל הכבוד!!!

מקטע מס 10 גליל תחתון - מצומת גזית לנוף הגליל / 17.3.22 / מרחק 18 ק"מ / 188 ק"מ במצטבר / מקטע אחרון לעונה ראשונה

השארנו את הרכב בנוף הגליל, לקחנו אוטובוס לצומת גולני ומשם טרמפ לצומת גזית. מצאתי שדי קל לנו לתפוס טרמפים כשעומדים אבא ובן עם תיקים ומקלות הליכה, הנהגים מבינים שמדובר במטיילים ונענים לעצור לנו. שלושה הרים ביום, הר תבור, הר דבורה והר יונה היא נוף הגליל. היום התחיל מיד בטיפוס מהכפר שיבלי להר תבור, העליה היתה ארוכה משחשבנו אבל לא נורא קשה. הנוף מלמעלה היה מקסים, הכל ירוק ויפה, מלא שדות חקלאיים בעמק יזרעאל. נוה מאוד התרשם מהביקור בכנסיית ההשתנות, סיפרתי קצת את הסיפור של המקום והתחלנו לרדת מהר תבור לעבר הר דבורה. היתה הליכה די ארוכה על דרך נוף, בספסל התצפית להר תבור מצאתי ששכחתי את הנייד שלי בעצירה הקודמת 4 ק"מ אחרוה. לא ידענו מה לעשות ואז עבר רכב עם משפחה נחמדה, ביקשתי אם יוכלו להקפיץ אותי את אותם 4 ק"מ שאקח את הנייד שלי ואחזור לנוה, אז הם היו ממש מקסימים, המשפחה ירדה מהרכב להישאר עם נוה ואב המשפחה לקח אותי הלוך ושוב להתאחד עם הנייד שלי. אנשים טובים באמצע הדרך. העליה להר דבורה היתה די קלה וכך גם להר יונה, בדרך ראינו את האירוס הנצרתי שהיה ממש מפואר. סיימנו בארוחת שחיתות במסעדה ערבית בכפר כנא. עוד יום נהדר על השביל.

מקטע מס 11 גליל תחתון- מנוף הגליל למחלף המוביל / 30.9.22 / מרחק 16 ק"מ / 204 ק"מ במצטבר / מקטע ראשון לעונה שניה

התחלנו את העונה השניה שלנו על השביל, באופן סימלי יצא שזה היה גם היום הולדת שלי, אין כיף יותר מלחגוג את יום ההולדת שלי על השביל עם נוה. הכי מיוחד!

השארנו את האוטו במחלף המוביל ולקחנו אוטובוס להר יונה/נוף הגליל. אמנם היה יום די חם וכיאה לסוף הקיץ השטח היה די יבש ולא כל הירוק שהתרגלנו לראות בעונה הקודמת שההליכה היתה רק בחורף/אביב. גם את זה צריך לתרגל קצת, הליכה ביום חם שיבש מכל צד. במשהד נכנסנו למאפיה לקנות בורקסים, האישה בדלפק כיבדה אותי תחילה בקפה שחור, כי ככה נהוג אצלם. אחרי שכבר שילמנו על הבורקסים, נוה המשיך להסתכל על הויטרינה והאישה שאלה אותו, אתה רוצה עוד משהו? אז הוא בחיוך נבוך אמר שכן, רוגלאכים, אז היא שמה לו שניים בשקית ואמרה לו, זה בשבילך ממני לטיול. זה אחד הדברים בשביל ישראל שהוא מפגיש אותנו עם אנשים שביום יום הרגיל שלנו כנראה לא היינו פוגשים. בהמשך הכפר ראינו כמה טייחים עובדים על בית גדול מאוד, שאלתי אם זה הכל למשפחה אחת? הם אמרו שזה לארבעה אחים ששלושה מהם עמדו על הפיגומים ועשו את הטיח, המשיכה שיחה מאוד מעניינת איתם. היה ממש מיוחד והמשכנו. מחוץ לכפר, כמו בכפרים אחרים בגליל מלא שפוכת של אשפת בניין. ממש לא נעים. היה יום קצר יחסית, מלא עצי זית לאורך הדרך. הגענו למחלף המוביל והלכנו לאכול פלאפל בעילבון.

מקטע מס 12 גליל תחתון - ממחלף המוביל לקיבוץ יגור / 27.10.22 / מרחק 26 ק"מ / 230 ק"מ במצטבר

מתוך הצורך להשתכלל בשביל, הקדמנו יציאה לשביל ערב קודם וישנו אצל סבתא של נוה בחיפה כדי להיות קרובים לצומת יגור ולא לנסוע לשם שעה וחצי מהבית. היה יום מאוד מאתגר, המון עליות וירידות שלא נגמרו והמרחק הכי גדול שעברנו ביום אחד. הנוף הגאוגרפי והאנושי בדרך היו פיצוי על הקושי. ראינו כמה מוסקי זיתים ב"לייב" ממש ככה, לדעתי נוה לא ראה כזה בחייו לפני כן. עין יבקע התברר כגן עדן, המים בבריכה יו צלולים כמו חלון נקי, בעבר כשהיינו שם היו מלא אנשים והמים באופן טבעי היו עכורים מבוצה שהתערבבה עם רגלי המתרחצים. הפעם היינו לבד, היה נקי ונעים ושכשכנו מעט במים. חוות הנזירים נראית כמו טירה שלקוחה מאירופה הקלאסית. לקראת סוף היום ראינו לראשונה את הים התיכון והינה אנחנו ממש מתקרבים אליו.

עוד שיא נשבר היום לנוה, 26 ק"מ ביום הליכה אחד. שאפו, כל הכבוד!!

מקטע מס 13 כרמל - מקיבוץ יגור לעין הוד / 1.11.22 / מרחק 21 ק"מ / 251 ק"מ במצטבר

ישנו אצל אחי וקבענו עם סבתא של נוה בחניון נחל אורן, והוקפצנו ליגור. היום זה יום מיוחד מפני שמהנקודה הזו ואילך נוה ואני מטיילים יחד לראשונה כל צעד בשביל ישראל. העליה לעוספייא התבררה די קלה ולא מאתגרת בכלל. ראינו רועה עיזים בדרך וזה ממש מיוחד לראות את הדברים האלה תוך כדי הליכה בשביל. ביקרנו במערת קבורה עתיקה ונוה ממש התרשם מזה. את הרכב השארנו בחניון נחל אורן ששם חשבנו לסיים אבל בפעם השניה בשביל שאנחנו מוצאים,בהגיענו לנקודת הסיום שיש לנו עוד זמן וכח להמשיך מהתוכנית המקורית והמשכנו עוד כמה ק"מ לעין הוד ומשם חזרנו באוטובוס לרכב בחניון נחל אורן.

מקטע מס 14 כרמל - מעין הוד לצומת שפיה / 3.11.22 / מרחק 20 ק"מ / 271 ק"מ במצטבר

חידוש בשביל ישראל, בגלל שהנסיעות אל השביל וחזרה ממנו כבר הופכות לארוכות מדי לביצוע של יום אחד אז מהפעם התחלנו לצאת ל-"לג" של יומיים רצופים. גם הפעם ישנו לילה לפני השביל אצל אחי. השארנו את הרכב בפרדיס ותפסנו טרמפ מפרדיס לעין הוד עם מורה דתי צעיר שגם התלהב מנוה ה"שביליסט הצעיר" וזה היה נחמד לפתוח ככה את הבוקר. כבר בתחילת ההליכה, בתוך כרם של זיתים ראינו 2 בחורות צעירות עומלות "בבית בד" מודרני, שכלל מכונה אחת בלבד שמכינה שמן זית. בחורה אחת שטפה את הזיתים שנמסקו זה לא מכבר מהכרם, והשניה שפחה אותם לתוך מכונה שריסקה אותם ומיצתה מהם את השמן. מתוך המכונה יצאו שני תוצרים, הגפת של הזיתים המרוסקים שהיא אמרה שבגלל שזה חומצי מדי אין לזה שימוש וזה נזרק, וצינור קטן שממנו יצא שמן נהדר שאפילו טעמנו אותו. זה היה בערך השיא של היום מפני שאודה ואגיד שזה היה היום הכי משעמם שלנו על השביל, חורש משעמם של אורנים ואקליפטוסים לאורך כל הדרך. הנוף לעבר הים קצת פיצה על השעמום אבל מצד שני זה גם נותן טעם טוב לימים היותר יפים שיש על השביל, מה שנקרא גם כאלה יש ואולי יהיו עוד בהמשך.

מקטע מס 15 כרמל - מצומת שפיה לאולגה / 4.11.22 / מרחק 29 ק"מ / 300 ק"מ במצטבר

טוב שיש אח שגר בחדרה מפני שגם הפעם ישנו לילה לפני השביל אצלם. זה בכלל כיף שבכסות השביל אנחנו נהנים מביקורים משפחתיים נוספים ומפנקים אותנו מאוד. השארנו את הרכב באולגה ואלון הקפיץ אותנו לצומת שפיה. נכנסנו לבקר באחוזת הקבר של הברון רוטשילד ואישתו, המשכנו לעבר חוטם הכרמל וכשירדנו ממנו ועברנו את נחל תנינים השארנו את הכרמל מאחורינו והתחלנו את מישור החוף. התרשמנו מאוד מאמת המים בכפר חנניה, עבר בג'יסר א-זרקא שהתגלה ככפר ממש מכוער ולא נעים בהשוואה לכפרים האחרים שעברנו בהם בגליל. הקטע המאגש של היום היה כשהיגענו לקו החוף, כאילו שעכשיו אנחנו נוגעים בצבע הכחול של של סימון השביל, עד כה היה החלק הלבן. הליכה מהנה על קו החוף עד לארובות חדרה ולשכונת אולגה. קינחנו היום בגלידת גולדה וחזרנו הביתה אחרי יומיים ראשונים רצופים בשביל ישראל. עוד שיא נשבר לנוה היום, 29 ק"מ ביום הליכה אחד. כל הכבוד!!

מקטע מס 16 מישור החוף - מאולגה למושב אודים / 17.11.22 / מרחק 32 ק"מ / 332 ק"מ במצטבר *היום הארוך ביותר

גם הפעם, ההקפצה היתה מורכבת. יצאנו ברביעי בערב מהגליל, הורדתי את נוה אצל אח שלי בחדרה, נסעתי לתל אביב להחנות את הרכב בחניית אפור שיוסי מצא לי בהדר יוסף, השארתי את הרכב ויוסי הקפיץ אותי מתל אביב לחדרה וחזר לנתניה. בבבוקר חלפנו על פני תחנת הרכבת של חדרה וראינו מה זה לחץ של בוקר של חדרתים בדרכם לעבודה. בגשר הצבים בנחל אלכסנדר הסמוך לכפר ויתקין לא מצאנו אף צב, את התשובה לכך נקבל בהמשך. בתמונות נחל אלכסנדר נראה נהדר אבל את סרחון הזומה שלו הרחנו עד לשיפכו לים התיכון, שם ראינו המון דגים מתים על החוף, לקח לנו רגע להבין שאלה דגים שנפגשו עם הדלתא של הנחל במפגש שלו עם הים התיכון, שלוק קטן שהם שתו מימיו של נחל אלכסנדר והם עשו את טעות חייהם. עצוב. המשכנו על קו החוף, ההליכה ליד המים ממש חוויה, היום שהתחיל שמשי התחלף למעונן ואף ירד גשם בזמן ההליכה, שוב השתמשנו במטריות והיה כיף. הגשם די התחזק ונכנסנו בגללו ובזכותו למסעדת חוף בנתניה לשוקו חם וואפל לבגי מפנק. גם זה חלק מהחוויה. השביל עולה מקו החוף לאורך הטיילת היפיפיה של נתניה, נקיה ועם המון פסלים מושקעים. סיימנו את היום בחוף פולג עם שקיעה מדהימה\ היה יפה ואפילו מרגש. משכנו עוד טיפה לאודים כדי לשבור שיא של 32 ק"מ!!! ביום אחד וחזרנו לפולג לנמורד, אחד משני המנטורים שלי לשביל ישראל, פינוק של מרק חם חיכה לנו כנכנסנו הביתה ובהמשך היו גם סינטות על הגריל. טירוף!! כבר לפני 21 התרסקנו לישון. היה יום פצצה.

מקטע מס 17 מישור החוף - ממושב אודים לתל אביב / 17.11.22 / מרחק 30 ק"מ / 362 ק"מ במצטבר

עוד לפני שהתעוררנו אצל נמרוד הרחנו את החביתות באויר, חלקן אכלנו וחלקן נכנסו לכריכים שיצאו איתנו לדרך. הודות לגשם יום רודם ההליכה על שמורת מצוק השרון היתה על חול מהודק שנראה שהיינו מתבאסים אם היה יבש וטובעני כמו שהוא יודע כשהו יבש. הנוף לים מהמצוק תמיד מרדים. חלפנו על פני מסגד סידני עלי בהרצליה, התרשמנו מאוד מהמרינה המפוארת של העיר, התפנקנו על גלידה והמשכנו על קו החוף לכיוון רידינג. חצינו את גשר ווקופ מעל הירקון ונכנסנו לנמל תל אביב. יש משהו מוזר בלהיכנס לעיר הגדולה כשביליסט אחרי 20 ומשהו ק"מ ולא כסתם מבקר בעיר. זה משהו אחר לגמרי. הלכנו לאורך הטיילת של הירקון עברנו מתחת לכבישים סואנים והגענו לחלק של הירקון ללא הטיילת, שביל אופניים, שם היה יפה יותר והעיקר שקט יותר. סמוך לחניית האוטו שהשארתי לפני יומיים בלילה היתה חנות של אוכל ביתי מוכן לשבת, טרפנו מכמויות ולא היתה דרך טובה יותר לסיים את היומיים הכי ארוכים שלנו, 62 ק"מ!!! ביומיים. הילד אלוף. נקודה.

מקטע מס 18 מישור החוף - מתל אביב לאלעד / 8.12.22 / מרחק 29 ק"מ / 391 ק"מ במצטבר

לוגיסטיקת הקפצות. יצאנו ברביעי בערב מהגליל, השארנו את הרכב בחניון מבוא מודיעים, לקחנו אוטובוס לתל אביב וקורקינט לבית של אבא בתל אביב. אבא הקפיץ אותנו בבוקר להדר יוסף. כבר אחרי רמת החיל הטיילת היפה נגמרת ומתחיל שביל אופניים ורכב שטח לאורך כל הירקון. די התרשמנו מהירקון והיו רגעים שישבנו ליד המים וזה הזכיר לנו קצת את הבניאס ליד הבית. אבל רק קצת… הפתעת היום היתה בגן הלאומי תל אפק שהיה ממש מרשים, גם המבנה וגם האגם שם. היו גם כמה בתי ערבים מאוד יפים בדרך. בתכנון המקורי חשבנו לסיים את היום בכפר סירקין אבל מצאנו שהלכנו בקצב טוב מדי.. ואז. בפעם השלישת בשביל אנחנו מחליטים להאריך את הדרך ולהוסיף עוד 8 ק"מ, 4 למסלול של היום ו-4 ק"מ למסלול של מחר וכך הגענו עד לאלעד. שם לקחנו טרמפ עד לרכב במבוא מודיעים והקפצנו אותו לתחנת רכבת פאתי מודיעין. שם לקחנו רכבת לתל אביב ושוב קורקינט לסבא שחיכה עם ארוחת ערב חמה. גם הפעם התרסקנו לפני 21

מקטע מס 19 שפלת יהודה - מאלעד לפאתי מודיעין / 9.12.22 / מרחק 25 ק"מ / 416 ק"מ במצטבר

אבא הקפיץ אותנו בבוקר לאלעד. פה נפרדנו ממישור החוף, אחרי שהגענו אליו כשירדנו מהכרמל לנחל תנינים בכפר חנניה. את המעבר הזה ממישור החוף לשפלת יהודה הרגשנו ממש בצעדים, פתאום התחילה עליה אחרי כמה מקטעי הליכה של רק מישור החוף. העליות והירידות של גבעות השפלה ליוו אותנו לאורך כל היום. ראינו המון שרידי כפרים שהיו פה עד מלחמת העצמאות.שרידי בתים, כרמים זיתים, בורות מים וטרסות חקלאיות. אכלנו ארוחת בוקר מעל כביש 6 לפני אזור התעשיה של שוהם וחצינו שוב את כביש 6 פעמיים מתחתיו. באזור התעשיה של שוהם נדהמנו מגודלו העצום של מבנה "טבע" אבל הפתעת היום היתה בובת הענק של במבה ליד מחסני הענק של אוסם ולא יכולנו שלא לקנות במבה בתחנת דלק ליד להצתלם עם במבות בפה ליד הבובת ענק הזו. בגלל שהיה יום שישי ראינו מלא אופנוענים כל היום נהנים משבילי השפלה בטיולים אופנועים, זוגות שלישיות וקבוצות גדולות של רוכבים. גם רייזרים השתוללו שם. הרעש שלהם ליווה אותנו כל היום. ורק אנחנו הולכים ברגל. כיף לנו. ראינו כרכומים ורקפות שהתחילו את פריחתן. היה יום מקסים. הגענו ללתחנת הרכבת בפאתי מודיעין ושם חיכה לנו הרכב שהקפצנו יום קודם.

מקטע מס 20 שפלה והרי יהודה - מפאתי מודיעין לבית מאיר / 5.1.23 / מרחק 23 ק"מ / 439 ק"מ במצטבר

המסע מהבית כלל הפעם נסיעה מהגליל להר הרצל בירושלים והשארת הרכב שם, לקחנו את הרכבת הקלה לתחנה המרכזית ומשם ברכבת לתל אביב, קורקינט לאבא. נוה באופן לא מתפיע אוהב את כל הנסיעות המגוונות אמצעי תחבורה האלה. זה מוסיף קצת צבע רקע לשביל. בבוקר לקחנו קורקינט לרכבת תל אביב ונסענו לפאתי מודיעין והתחלנו את השביל. כל הדרך הנוף היה מרהיב, שדות של חיטה שצובעת את הגבעות בירוק יפיפה, כרמי גפנים עירומות נותנות תחושת טוסקנה. כיך ללכת ככה כמו בתוך גלויה. בלטרון נכנסנו לביקור במוזיאון השריון כדי להראות לנוה כמה דברים, כמו את הטנק הכי חדיש של צה"ל המרכבה סימן 4 ואת הטמק שאבא שלו שירת עליו בתור חייל. גם כמה טנקי שלל ואחרים מעניינים שהיו באתר. ארוחת צהריים אכלנו בשער הגיא ושם למעשה נפרדנו משפלת יהודה והתחלנו תא שטח גאוגרפי חדש, הרי ירושלים, למעשה מעכשיו אנחנו מטפסים את הרי יהודה, או יותר נכון עולים לירושלים, ממש ברגל, כמו העולי רגל לירושלים באלפי שנים האחרונות. העליה לא היתה קשה מדי, עשינו תמונת פוזה מהספסל תצפית על כביש 1 לירושלים והצשכנו עד לבית מאיר. פתחנו אוהל, בישלנו ארוחת "גורמה שביל", התחממנו ליד מדורה והתרסקנו לישון לפני 19. היה אחלה יום.

מקטע מס 21 הרי יהודה - מבית מאיר לירושלים / 6.1.23 / מרחק 24 ק"מ / 463 ק"מ במצטבר

התחלנו את הבוקר בירידה די חדה לנחל כסלון, שם אכלנו את ארוחת הבוקר מתחת למטריות בשל הגשם שירד. כל העליה הלא נגמרת לעבר צובה היתה לא קלה ורצופה גשמים לפרקים. תיקים מכוסים עם כיסוי נגד גשם ומטריות קבועות ביד, נפתחות ונסגרות. בצובה היה משבר שגרם אפילו למחשבה לסיים פה, אבל אז נכנסנו לבית קפה שוקולד קדיתא בצובה, היה חמים ונעים, התפנקנו עם שוקו/קפה חם מאוד ושתי עוגות עתירות סוכר. ההפסקה של חצי שעה שם היתה מהמוצדקות שהיו בכל השביל, הרגשנו איך נחנו מעט, קיבלנו מנת סוכר גדולה לגוף וזה ממש העיף אותנו למעלה שוב, נפשית וגופנית. ירדנו את ה-1000 מדרגות מהר איתן בשמורת הסטף לעבר נחל שורק והתחלנו את העליה לעבר עין כרם וירושלים. העליה הזו בסוף היום די התישה אותנו אבל הריגוש של להיכנס לירושלים ברגל זו חוויה לא פחות מאדירה. לקחנו מונית לרכב בהר הרצל שכבר היה לצערנו סגור מפני שרצינו מאוד לבקר גם בקבר הרצל.

מקטע מס 22 הרי יהודה ושפלה - מירושלים לנתיב הל"ה / 13.1.23 / מרחק 30 ק"מ / 493 ק"מ במצטבר

המסע מהבית הגיע עד לבית גוברין, שם השארנו את הרכב ודני פדידה האלוף אסף אותנו אליו לירושלים, אצלו לנו והוא הקפיץ אותנו בבוקר לנקודת ההתחלה. חצי שעה הליכה ברחובות ירושלים וירדנו לחתיכת גן עדן שנקראת עין לבן, בריכה צלולה ויפיפיה ופארק נקי ומסודר מסביבה. במעין הבא, עין איצמר, פשנו בחור דתי שבא לטבול במעיין את טבילת הלפני שבת שלו. הושמנו אבל היה ממש קר לקפוץ על המציאה אז ויתרנו בנימוס והמשכנו בדרכינו. ירדנו לנחל רפאים ועברנו תחת לגשר פסי הרכבת הישנה של ירושלים. עלינו לעין קובי והתרשמנו מאוד מבריכת האיגום התת קרקעית של המעין עצמו. ממש מרשים. כל היום היה בנוף ממש יפה של כרמי גפנים שהתחלפו בשדות חיטה ככל שירדנו בגובה לעבר השפלה מחדש וכיוון כללי עמק האלה. למעשה סיימנו את הרי ירושלים וחזרנו לשפלה ממנה נפרדנו בשער הגיא, עת התחלנו לעלות את הרי ירושלים. אביטל אסף אותנו בשישי אחה"צ מנתיב הל"ה ולקח אותנו לצוא הדסה לשכנים שלו, גלי וארי, שהם מלאכי שביל שמארחים שביליסטים אצלם ביית, קיבלנו מקלחת חמה, הצטרפנו לארוחת שישי עם 4 ילדיהם וסבא וסבתא היה גם קידוש שעשה את הכל ממש כיף ומיוחד. התרסקנו בשמונה לישון. היה יום מקסים, במיוחד האירוח אצל משפחה שאנחנו בכלל לא מכירים. יש בזה משהו שאם זה לא חלק מהשביל זה לא יכול לקרות. על זה נעמי שמר כתבה שיר "אנשים טובים באמצע הדרך"

מקטע מס 23 שפלת יהודה - מנתיב הל"ה לבית גוברין / 14.1.23 / מרחק 24 ק"מ / 517 ק"מ במצטבר

שיאו של היום הוא שבעמק האלה, לרגלי תל עזקה, במקום שדוד פגע לגולית חלוק מנחל האלה "בול בפוני" חצינו בדיוק את מחצית השביל. עכשיו הסבר קטן, לפני המקטע הזה, טיילנו כבר שני מקטעים בנגב (15-16.12.22) מחוד עקב למצפה רמון שמפורטים בהמשך,מקטעי ה 40+. ה-49 ק"מ שלהם כבר נספרים לנו עד יום הליכה זה. השביל הרישמי הינו 1053 ק"מ לפי האפליקציה של שביל ישראל. השביל שלנו הוא עוד 11 ק"מ מדלת הבית בשניר לדלת בית ילדותי באילת שהם 1064 ק"מ. כאן בעמק האלה עברנו בדיוק 532 ק"מ של שביל ישראל. כבר בבוקר היו שמים מעוננים ולפעמים היה גשם טורדני שבעיקר הפך את האדמה למעט בטצית והגביהה את סוליות הנעליים בשלושה ס"מ כבדים של בוץ, אבל מעבר לזה הטפטוף לא באמת הפריע. פריחה יפיפיה ליוותה אותנו כל היום, גבעות בלתי נגמרות עם עשב ירוק שהיה נעים לשכב עליו ולנוח בהפסקות. במצפה משואה נגלה לנו נופו המרהיב של מישור החוף, היה אפשר לראות מעזה בדרום דרך אשקלון, אשדוד ראשון לציון ותל אביב בצפון. כאן גם היה ממש יפה לראות את חלקיה הגאוגרפיים של הארץ, מתחתינו מישור החוף, אנחנו עומדים של השפלה ומאחורינו הרי ירושלים הגבוהים.

מקטע מס 24 שפלת יהודה - מבית גוברין לנחל שקמה / 24.2.23 / מרחק 24 ק"מ / 541 ק"מ במצטבר

הלג (לג-מקטע הליכה של יום/יומיים/שלושה) הזה הוא התלת הראשון שלנו בשביל ישראל. המסע אליו התחיל בנסיעה מהבית למיתר,שם השארנו את הרכב. אוטובוס לבאר שבע, ארוחת ערב "מקסיקנית" בתחנת הרכבת של באר שבע וממנה ברכבת לקרית גת. בנס מצאנו בעשר בלילה מונית לבית גוברין. הקמנו מחנה בכרם זיתים בו סיימנו את ההליכה בבפעם הקודמת והלכנו לישון. כבר מהבוקר הבנו שאנחנו נטייל בתוך גלויה. כל היום עמד בסימן של "דרום אדום" מלא כלניות אבל מעבר לכך היה מרהיב לראות את כל מרבדי החיטה הירוקה האינסופיים בכל שלושת ימי ההליכה. הם היו הרבה יותר יפים מהכל. יום די ארוך, אומנם התוכנית היתה לסיים בתל קשת אבל זה היה קרוב מדי לכביש 40 אז המשכנו עוד מעט לנחל שיקמה ובחורשת האקליפטוסים הרמנו אוהל, א.ערב, ברכת הילדים לנוה כי היה יום שישי והתרסקנו לישון.

מקטע מס 25 נגב - מנחל שקמה ליער דבירה / 25.2.23 / מרחק 24 ק"מ / 565 ק"מ במצטבר

הקטע הנחמד היום היה שעברנו את תל נגילה שהוא למעשה החצי הרישמי של שביל ישראל, אבל אנחנו כבר ציינו את מחצית השביל שלנו בתל עזקה מפני שיש לנו כבר 49 ק"מ שהקדמנו השנה ממכתש רמון.עם זאת זה מהימים היותר משעממים של השביל. הליכה שלא נגמרת על כביש 40 הישן עד למתחם תחנת הדלק בבית קמה שם התפנקנו על ארוחת צהריים במקדונלדס שמילאה לנו את המצברים של הנפש, של הניידים והרעב. הגענו בערב ליער דבירה, הקמנו אוהל, א.ערב והתרסקנו לישון.

מקטע מס 26 נגב - מיער דבירה למיתר / 26.2.23 / מרחק 16 ק"מ / 581 ק"מ במצטבר

השכמנו קום בידיעה שיש לנו היום "רק" 16 ק"מ עד לאוטו ונגיע כבר בצהריים. הקטע הנחמד של היום היה ללכת ממש בסמוך לגדר ההפרדה עם הרשות הפלשתינאית ואז נוה גם קיבל שיעור היסטוריה וגאופוליטיקה. הגענו לנקודת הסיום כבר ב 13:00 ובחור נחמד עם רכב קייטרינג הקפיץ אותנו לרכב שלנו שחיכה לפני שלושה ימים במיתר. שמחים ועייפים עפנו הביתה.

מקטע מס 27 דרום הר חברון - ממיתר להר עמשא / 17.3.23 / מרחק 23 ק"מ / 604 ק"מ במצטבר

המסע הפעם לתחילת השביל היה די קצר. נסענו לערד וישנו אצל מלאך שביל בשם עינב. בבוקר השארנו את הרכב בתחנה המרכזית של ערד ונסענו באוטובוס לצומת שוקת. משם תפסנו טרמפ עם בדואי לצומת סנסנה ולפני שירדנו ביקש הבחור 20 ש"ח על ההקפצה. הופתענו ושילמנו. התחלנו ביער מיתר והמשכנו ליער יתיר. יער מיתר היה די יפה ומאוד גדול שליווה אותנו עד סוף היום. נהננו מהפריחה של סוף החורף והידיעה שזו גם סוף אזור הפריחה מפני שאנחנו כבר בספר המדבר ואוטוטו נגיע למדבר יהודה. לפני העליה להר עמשא מילאנו מים אצל בדואים שהיו מאוד נחמדים ואילו פינקו אותנו בקפה. העליה להר עמשא התבררה כלא יותר מדי דרמטית, כמו שנראתה באפליקציה של השביל בכל אופן. בעמשא הופתענו לגלות שיש חאן שביליסטים מפנק בצורת אוהל גדול עם מזרנים ופינות ישיבה. בישלנו ארוחת ערב וב-19:00 כבר התרסקנו לישון.

מקטע מס 28 נגב - מהר עמשא לערד / 17.3.23 / מרחק 22 ק"מ / 626 ק"מ במצטבר

השכמנו קום עוד לפני השעון שכוון ל 6:30 ויצאנו לדרך. עברנו על דרך רומית די מרשימה עם שוליים ומדרגות בנויות כל כמה עשרות מטרים. בבקעת ערד פתחנו את אפליקציית "עמוד ענן" שמתארת נקודות עניין בדרך. היתה הערה על הפינה של מסעד. ילד חמוד הוביל אותנו לביתו של מסעד, יצא אלינו איש נחמד וחייכן. הוזמנו ע"י מסעד להיכנס למרפסת שלו, ישבנו ודיברנו, אני שאלתי ומסעד ענה וסיפר וסיפר, שיחקנו עם הילדים שלו וזו היתה חוויה אדירה. אישתו וביתו פינקו אותנו בתה ואח"כ גם קפה, בהמשך הגיע גם מגש של פיתות חמות ולבנה, אבוקדו וירקות,זיתים וגבינה מלוחה. היה טעים מאוד. זו היתה השעה הכי מעניינת ומרתקת שהיתה לנו על השביל עד כה, ללא ספק. חוויה שלא נשכח לעולם. שנים עברתי ליד בתי הבדואים בפזורה ולעולם חשבתי שתיהיה לי הזדמנות לדבר עם מישהו מהם, שלא לדבר על לשבת אצלו בבית ולהתארח לשעה כיפית ונעימה כזו. בפארק ערד אכלנו את הפיתות עם נוטלה והגענו אחה"צ לערד. יום מהטובים שהיו לנו על השביל.

מקטע מס 29 מדבר יהודה - מערד למצדה / 31.3.23 / מרחק 26 ק"מ / 652 ק"מ במצטבר

ידרנו בחמישי בלילה למתחם בתי המלון עין בוקק, הקמנו אוהל והלכנו לישון. בבוקר לקחנו אוטובוס מעין בוקק לערד, אכלנו מאפים חמים שזה עתה יצאו מהתנור במאפיה מקומית עם קפה ושוקו חם ויצאנו לדרך. הרי המדבר של ערד היו מכוסים בפלומת עשב ירוק של סוף החורף/אביב וככל שירדהו בגובה והתקדמנו מזרחה הלך היקור ונעלם, נשאר רק המדבר היבש שילווה אותנו עד לאילת. היתה לנו הרגשה ממש טובה שהצלחנו להכניס עוד "לג" אחד של יומיים עוד בשנה הזו. בכפר הנוקדים עצרנו למילוי מים וארוחת צהריים והמשכנו בדרך. חניון הלילה בבירכת צפירה התברר לנו כמוקדם מדי, גם ביכולת הפיזית ובעיקר בשל האור המאוחר שכבר היינו בשעון קיץ. המשכנו הלאה לכיוון מצדה ופתאום כשהרמנו את הראש מההליכה נתגלה לנו ים המלח המפואר. הצבע הכחול הזה בלב המדבר זו תמונה מרהיבה. ישבנו בראש מעלה מור זמן מה להינות מהיופי המקסים הזה והמשכנו עד לחניון לילה ליד מצדה, בנוהל הרגיל, נוה בנה את האוהל ואני הכנתי את ארוחת הערב, אכלנו והתרסקנו לישון.

מקטע מס 30 מדבר יהודה - ממצדה לעין בוקק / 1.4.23 / מרחק 17 ק"מ / 669 ק"מ במצטבר // מקטע אחרון לעונה שניה

לראשונה קמנו "יקיצה טבעית" בסביבות 7. מפני שידענו שאין לנו הרבה ללכת היום וגם בגלל השעון קיץ, אין לחץ של חושך ב 16:30. התקפלנו ויצאנו לדרך. עברנו למרגלות מצדה והסוללה המערבית, זו שדרכה נכנס סילווה, מפקד הצבא הרומאי למצדה לפני 2000 שנה. כמי שעלה על ההר הזה עשרות פעמים כמדריך, היה לי ממש מרגש לעבור שם עם נוה היה ממש מיוחד. אומנם לא עלינו את ההר אבל את הסיפור לא חסכתי ממנו. מילאנו מים, התפנקנו על מגנום שוקולד ב 8 בבוקר והמשכנו הלאה. מיד אחרי מצדה היתה עליה תלולה מאוד אבל יחסית קצרה. בהמשך הדרך פגשנו את תומר, אחד משני האנשים שבזכות סיפורם נוה ואני כאן, בשלבי סיום השביל שלו עם הבת שלו. וגם מי שעשה לנו 2 הקפצות בקטעים 2-3 של השביל. ירדנו לטיילת המלונות, עשינו כמה תמונות פוזה עם הצבעים היפים של בריכות המלח. באוטו גילינו שחסר לנו עוד 1 ק"מ להשלמת 700 ק"מ של כל השביל עד כה, אני לתומי רציתי להשאיר באוטו את התיקים ולצעוד עוד 1 ק"מ, נוה לא הסכים שנשאיר את התיקים באוטו הסתכל עלי ואמר לי:"מה פתאום להוריד תיקים, תיקים על הגב עד לק"מ ה-700…" אז המשכנו עוד 1 ק"מ להשלמת 700 ק"מ של השביל. (אמנם בכותרת פה רשום 669 ק"מ במצטבר אבל יש לנו השנה עוד 49 ק"מ שכבר צעדנו מחוד עקב עד מצפה רמון, שיופיעו פה באתר רק בהמשך כחלק מהסידור של המקטעים לפי רצף גאוגרפי)

מקטע מס 31 מדבר יהודה - מעין בוקק לנחל עמיעז / 11.12.23 / מרחק 20 ק"מ / 689 ק"מ במצטבר // עונה 3

הגענו עם הרכב לחניון מלון "נבו" בלילה שלפני ההליכה, הקמנו אוהל והלכנו לישון.יצאנו שמחים וטובי לב להמשכו של המדבר לראשונה בעונה השלישית שלנו. תחילה הלכנו לאורך הטיילת היפה של בתי המלון ואז התחלנו טיפוס לא פשוט להר יזרח, הנוף משם היה ממש יפה למרות שהראות היתה די לקויה. ירדנו לנחל זוהר עברנו מתחת לגשר כביש 90 העצום. בצומת זהר חצינו את הכביש וחבורה של אופנוענים וג'יפאים פירגנה לנו מאוד…אלו ימי מלחמת "חרבות ברזל" והיה כיף לראות אנשים שיצאו לטייל ושאנחנו לא "לבד" בשטח. בחניון נחל עמיעז הדלקנו נר חמישי של חנוכה על "חנוכיית סלע". גם הוזמנו להדליק נר חמישי של חנוכה עם "השכנים".

מקטע מס 32 מדבר יהודה - מנחל עמיעז לכביש 25 / 12.12.23 / מרחק 19 ק"מ / 708 ק"מ במצטבר

את הבוקר התחלנו ב"הקפצה" כשנוה התעורר ואמר לי שכבר 7:20, תוך 25 דקות התקפלנו ויצאנו לדרך…רק אחרי שעה של הליכה הבנו שזה היה 6:20 ולמעשה הרווחנו עוד שעת הליכה להיום. שביל ג'יפים משעמם הוביל אותנו למעלה צורים, עליה קשה פחד של 3 ק"מ שלא נגמרת..העליה הזו נכנסה בכבוד רב לפנתאון הקטעים הקשים של השביל. בראש מעלה צורים אכלנו צהריים, טורטייה עם טונה והמשכנו ללכת לכיוון נחל פרס. את היום קינחנו ברחצה מליון דולר בגבי פרס. מכביש 25 תפסנו טרמפ עם בדואי נחמד לצומת הערבה ומשם עוד טרמפ עם משפחה דתית שבשל גודלה נוסעת בשני רכבים והם הביאו אותנו לעין בוקק, שם חיכה לנו האוטו.

מקטע מס 33 נגב - מכביש 25 למכתש קטן / 17.12.23 / מרחק 18 ק"מ / 726 ק"מ במצטבר

ירדנו לדימונה בערב ותפסנו את האוטובוס של ב"ש-אילת וירדנו איתו לנקודת ההתחלה. אמנם אין שם תחנה אבל הנהג הנחמד הסכים לעצור לנו, הקמנו אוהל והלכנו לישון. העליה של מעקף נחל צפית העליון היתה ממש ממש קשה, שניה אולי רק לעליה לחרמון. פה לראשונה נוה פתח פער ונעלם לאיזה שעתיים וחצי, שמחתי שהוא מרגיש מספיק בטוח ללכת קצת "בדד" במדבר, מכיר את הסימונים ויודע ללכת גם לבד. הנוף מראש מעלה חתירה, שהוא הכניסה שלנו למכתש היה מדהים. ירדנו למכתש, אספנו מים מהטמנת מים בחניון לילה אשמדאי, חזרנו למכתש והמשכנו ללכת. הצבעים של השמיים וקירות המכתש בערבו של היום נצבעו כמו בצבעי פסטל, היה משהו מיוחד. היה יום ממש קשה, כזה שלנוה לא היה כח לאכול והוא פשוט התרסק לישון בלי ארוחת ערב.

מקטע מס 34 נגב - ממכתש קטן לעין ירקעם / 18.12.23 / מרחק 18 ק"מ / 747 ק"מ במצטבר

השכמנו קום, חצינו את המכתש ועלינו את מעלה עלי, אמנם עליה קשה אבל שוב, הנוף מראש מעלה עלי למכתש היה מרהיב. הצטיידנו במים בכניסה למחנה הצבאי הנטוש. אכלנו צהריים במיצד צפיר הרומי. ירדנו את מעלה ימין לנחל חתירה ועלינו את מעלה פלמ"ח המפורסם. את היום סיימנו את היום בצורה מפוארת, רחצה בעין ירקעם. אמם המים היו ממש קרים אבל זה שווה את ההרגשה של לשטוף את הזיעה מהגוף אחרי יומיים ו 39 ק"מ הליכה. שתי סטודנטיות נחמדות לקחו אותנו טרמפ לדימונה ושם אכלנו ארוחה מפנקת ממש.

מקטע מס 35 נגב - מעין ירקעם לנחל עפרן / 25.12.23 / מרחק 19 ק"מ / 766 ק"מ במצטבר

את המושג "כרבולת" שמענו כבר מהיום הראשון כשהתחלתי לברר לעומק על שביל ישראל לפני יציאתנו לפני שנתיים. כל מי ששאלתי אותו ומי שלא ענו לי שהיום הכי קשה הוא ה"כרבולת". כבר חיכינו ליום הזה, אולי בשביל כבר להיות מאחוריו. ירדנו לילה קודם וישנו אצל מלאכי שביל בירוחם, קמנו מוקדם ונסענו להחנות את הרכב במדקשת שדה בוקר. שם עלינו על מונית שלקחה אותנו לעין ירקעם. התחלנו בטיפוס לסנפיר הגדול, עליה קשה אבל הנוף מלמעלה, שם אכלנו את ארוחת הבוקר היה מהמם. ירדנו מהכרבולת למפעלי אורון, תדלקנו מים, נעם השומר אפילו פינק אותי בנס קפה והמשכנו ל ה"כרבולת". יום ארוך, קשה, מתיש וכל מילה שמתארת קושי נכונה ליום הזה ועם זאת החוויה שהיום הזה מספק היא עצומה. הנוף המרהיב של המכתש הגדול, ההליכה על ה"סכין" של צלעות המכתש העצומות, ההליכה על השיפוע הפסיכי הזה, כל זה היה שווה את האתגר שהיום הזה העמיד בפנינו. בפסגת הר כרבולת הבנו שאנחנו די בבעיה עם הזמנים ו"תפרנו" הליכהבקצב פסיכי עד שירנו מעט מההר ובאמצע נחל עפרן פתחנו אוהל, בישלנו ארוחת ערב ובשש כבר ישנו. הינו מפורקים!!! אבל מאושרים לדעת שאנחנו אחרי ה-כרבולת.

מקטע מס 36 נגב - מנחל עפרן לחוד עקב / 26.12.23 / מרחק 18 ק"מ / 784 ק"מ במצטבר

את הבוקר פתחנו בירידה בנחל עפרן. "גן שעשועים" עם הרבה בולדרים, יתדות, סולמות ומעקות. היה ממש חוויה. "תדלקנו" מים בהטמנה בחניון לילה של נחל מדור והמשכנו ללכת, יום די משעמם, "תפירת" ערוצים ושלוחות עד שהגענו לחניון לילה חוד עקב. הזמנו "מונית" ג'יפ שלקח אותנו לאוטו שחיכה לנו במדרשת שדה בוקר, ביקרנו את ה"זקן" ונסענו הביתה מאושרים ומפורקים…

מקטע מס 37 נגב - מחוד עקב לנחל חווה / 15.12.22 / מרחק 22 ק"מ / 806 ק"מ במצטבר (ביצוע בעונה 2)

בפועל קפצנו למדבר אחרי שהגענו ברצף של השביל עד פאתי מודיעין. זה למעשה הלג (יומיים או שלושה) הראשון שלנו במדבר. פעם ראשונה עם תיק של 22 ק"ג על הגב, מים, בגדים, אוכל ליומיים, אוהל, שקי שינה ומזרנים.

הגענו לנדב ואפרת ברביעי בלילה שחיכו לנו עם ארוחה חמה ונדב האלוף לקח אותנו בחמישי מוקדם בבוקר ממצפה רמון עד לחניון חוד עקב, 40 דקות נסיעה לכל כיוון ועל כך ממש הודנו לו. התחלנו ישר קשוח, בטיפוס לחוד עקב. לראשונה עם תיק כל כך כבד, עוד לא ממש למדתי אותו ואיך להניח אותו נכון ונח על הגוף, העליה היתה קשה עם תיק אוכל בלבד וזה ממש הקשה עלי. אבל הנוף המרהיב על חוד עקב היה שווה הכל. אכלנו על חוד עקב ארוחת בוקר והמשכנו לגן עדן עין עקב, אחד המעיינות היפים בארץ. קבוצה של שביליסטים צעירים אף שחו במים אבל לנו היה מוקדם וקר מדי להתרחץ והסתפקנו בשכשוך רגליים בלבד. משם עלינו לעין עקב עליון, סוואנה של מיליון קנים. עלינו שוב לרמת המדבר ואז היתה ירידה ארוכה לעין שביב שהוא ממש ג'ונגל באמצע המדבר, שם אכלנו צהריים, טורטיה עם טחינה וטונה. עלינו שוב לרמת המדבר בעליה שלא נגמרת. המשך היום על שביל ג'יפים ארוך ומשעמם שהוא התוואי של קו צינור הנפט אילת אשקלון (קצא"א) שהוביל אותנו עד לחניון לילה נחל חווה. הקמנו אוהל, בישלנו לראשונה את ארוחת שביל גורמה שלנו, קבנוס מטוגן עם שום ואורז וטחינה, נכנסנו לאוהל ולפני 19 כבר התרסקנו עד הבוקר.

מקטע מס 38 נגב - מנחל חווה למצפה רמון / 16.12.22 / מרחק 27 ק"מ / 833 ק"מ במצטבר (ביצוע בעונה 2)

קמנו ב 5:30 בבוקר, התארגנו ויצאנו לדרך. ישנו ממש טוב, לא היה נורא קר ונוה ישן טוב שזה הכי חשוב. הקניונים- המעוקים של נחל חווה ממש הרשימו אותנו בעוצמתם וגודלם. העליה מנחל חווה חזרה לרמת המדבר היתה ממש תלולה אבל כל כך יפה שלא היה נעים להתלונן… כמה קשה ככה יפה. התחברנו לשביל ג'יפים שהוביל אותנו עד לשפת המכתש, המראה משם היה פשוט עוצר נשימה, כל המכתש מתחת לכף היד. היה אפילו קצת מרגש. אכלנו שם צהריים ודרך ארוכה ומשעממת על שביל ג'יפים הובילה אותנו עד למצפה רמון. לא מבין מה היתה הבעיה שהשביל ילך קרוב לשפת המצוק ושאפשר יהיה להינות מהיופי של המכתש במקום ללכת 14 ק"מ מתישים ומשעממים של שביל ג'יפים עד למצפה רמון, אבל זה השביל ואנחנו אומרים, "כן שביל".

מקטע מס 39 נגב - ממצפה רמון להר סהרונים / 6.1.24 / מרחק 23 ק"מ / 856 ק"מ במצטבר

ירדנו ערב קודם ברכבת לבאר שבע ולקחנו אוטובוס למצפה רמון. לנו אצל אפשרת ונדב סיחברט אחרי ארוחת ערב פצצה. קמנו בשש ויצאנו לדרך. לאורך הטיילת של מצפה רמון על שפת המכתש ראינו כמה יעלים שמורגלים במפגש עם בני אדם והתקרבנו כמעט עד כדי חיבוק. אחרי בית ספר שדה רמון התחילה הירידה למכתש, את ארוחת הבוקר אכלנו בנחל רמון. העליה לשן רמון היתה קשה אבל ממש נסבלת, ממנה ירדנו לעבר קיר אמוניטים ועלינו את מעלה אמוניטים שגם היה קשה. סמוך לכביש 40 אכלנו צהריים ואחרי שחצינו את הכביש תדלקנו מים בברז למטיילים. לנו ללילה בחניון גוונים, אפילו מצאנו קצת עצים ועשינו מדורה, אין על מדורה בלילה במדבר, זה יפה, נעים, מחמם. הכי כיף.

מקטע מס 40 נגב - מהר סהרונים להר יהב / 7.1.24 / מרחק 21 ק"מ / 877 ק"מ במצטבר

פתחנו את הבוקר בעליה להר סהרונים, ירדנו ממנו לנחל נקרות, אכלנו ארוחת בוקר והמשכנו. אני מאוד אוהב את המסלול הזה של הר סהרונים ופרסת נקרות, עשינו אותו המון עם בתי ספר בעבר. העליה בפעם הרביעית על קיר המכתש והפעם לכרבולת חרירים היתה ארוכה ומתישה אבל הנוף משם על המכתש היה שווה הכל. בגב חולית נחלנו אכזבה שהמים היו מעטים מדי ומעופשים לרוב אז ויתרנו על הרחצה שם. תדלקנו מים בהטמנה שהזמנו בחניון חולית והמשכנו עןד קצת למרגלות הר יהב. ההליכה בנחל נקרות ממש הרשימה אותנו, מהוא עצום ומלא בעצי שיטים. אכלנו ארוחת ערב באור לשם שינוי והתרסקנו לישון.

מקטע מס 41 נגב - מהר יהב לצופר / 8.1.24 / מרחק 21 ק"מ / 898 ק"מ במצטבר

את הבוקר שוב פתחנו בעליה, להר יהב. ירדנו לנחל צבירה ושם הבנו שאנחנו בנקודת הבדיוק עוד 200 ק"מ לסוף, היה מרגש. בשוטף יש לנו קצב ממש טוב, בירידות ובמישורים, רק בעליות אני מאט לנו את הקצב לצב בטסט. שמחנו לראות את ספיר אחרי 3 ימי מדבר, שני חבר'ה נחמדים שנפשו בקראוון בדרך נתנו לנו מים, שקשוקה בפיתה וקולה, היה אחלה בוסט להמשיך את הדרך עד לצופר.

מקטע מס 42 נגב - מצופר לנחל ברק / 15.1.24 / מרחק 30 ק"מ / 928 ק"מ במצטבר

ירדנו ברכבת לבאר שבע ובאוטובוס לעין יהב, לנו אצל איתן לאה ניר. איתן לקחת אותנו בבוקר לנקודת ההתחלה והתחלנו לצעוד על שביל ג'יפים שלא נגמר, היה די משעמם אבל בגלל שהתוואי היה די נח והגענו מוקדם מהצפוי לחניון נחל ברק, תדלקנו מים מהרז והמשכנו עוד 6 ק"מ בנחל ושם הקמנו אוהל, שועל חמוד הצטרף אלינו לארוחת ערב והלכנו לישון.

מקטע מס 43 נגב - מנחל ברק לצומת ציחור / 16.1.24 / מרחק 23 ק"מ / 951 ק"מ במצטבר

היום הכי חוויתי בתלת הזה. קמנו לנוף מרהיב של נחל ברק, מלא מלא צמחיה, ממש סאוואנה. גם קניון נחל ברק וגם קניון נחל ורדית היו ממש גן שעשועים של הטבע, מלא סולמות, חבלים ויתדות לרוב, הכי ארוכים שראיתי אי פעם. בנחל פארן נני קרא שוב את הפרשה שלו מהבר מצווה שסיפרה את סיפור המרגלים שתרו את הארץ, בדיוק כמונו ומוזכר שם מדבר פארן, בדיוק היכן שישבנו אנחנו. המשכנו לחניון לילה בצומת ציחור והלכנו לישון.

מקטע מס 44 נגב - מצומת ציחור לנאות סמדר / 17.1.24 / מרחק 26 ק"מ / 977 ק"מ במצטבר

על המקטע הזה, שמענו כבר שהוא הכי משעמם בשביל ישראל ויש שאפילו מדלגים עליו, אז יש הסכמה שהוא משעמם, אבל דילוג לא בא בחשבון. אז הלכנו 26 ק"מ משעממים לדמרי מציחור עד לנאות סמדר. עברנו בדרך את שיזפון ושם תידלקנו מים. בנאות סמדר התפנקנו על ארוחה ממש טעימה ובגלל שהקדמנו מאוד אז ירדנו בטרמפ לשדה התעופה רמון וטסנו לנתב"ג ומשם ברכבת לחדרה. זה היה אחלה שיחוק המהלך של הטיסה (חינם למפונים) הביתה.

מקטע מס 45 נגב - מנאות סמדר - לק"מ ה-1000 / 30.1.24 / מרחק 23 ק"מ / 1000 ק"מ במצטבר

ירדנו לילה קודם לאילת בטיסה (חינם למופנים-הטבה למפוני מלחמת "חרבות ברזל"). ישנו אצל דרור הרפז ובבוקר עלינו על קו 392 וירדנו בנאות סמדר. אכלנו שם ארוחת בוקר טובה ויצאנו לדרך. הדרך עד לעובדה היתה אותו שעמום של דרך ג'יפים לא מעניינת עד לעובדה. האטרקציה הראשונה של היום היתה דיונת החול הענקית ליד עובדה שהיה כיף לרדת אותה בריצה. חלפנו ליד מלון שחרות, תדלקנו מים בחניון נוודים והמשכנו עד לנקודה ה-1000 ק"מ שצעדנו בשביל ישראל עד כה. שם הקמנו אוהל, א.ערב והתרסקנו כבר בשש לישון עד הבוקר.

מקטע מס 46 נגב - מק"מ ה-1000 - לתמנע / 31.1.24 / מרחק 26 ק"מ / 1026 ק"מ במצטבר

יקמנו לבוקר של 6 מעלות, נני פינק בתה חם עם נענע ודבש ויצאנו לדרך. היה יום מקסים, ראינו לראשונה מאז צופר את בקעת הערבה המפוארת מגובה של 700 מטר. ראינו בולבוסי ענק והמשכנו לעבר תמנע. מהתצפית של מצוקי תמנע אפילו ראינו את הים לראושנה והיה מרגש מפני שזה נותן כבר הרגשה של סוף קרוב. ירדנו ירידה פסיכית לתמנע, נפרדנו מהנגב ונכנסנו רישמית לאזור הגאוגרפי האחרון של שביל ישראל, ברוך בואנו להרי אילת.

מקטע מס 47 הרי אילת - מתמנע - לגבי רחם / 7.2.24 / מרחק 21 ק"מ / 1047 ק"מ במצטבר

נפרדנו מהנגב לשלום ונכנסנו לשמורת הרי אילת המפוארים. ירדנו לאילת ערב קודם ואבא לקח אותנו לנקודת ההתחלה בתמנע. התחלנו בטיפוס מאתגר על הר תמנע, הטיפוס עליו והנוף ממנו היו מרהיבים. שם אכלנו ארוחת בוקר והמשכנו לאגם תמנע. עיקר היום היה הליכה בנחל רחם שהיה ארוך כגלות, אך כמו כל דבר גם הוא הסתיים.

מקטע מס 48 הרי אילת - מגבי רחם - לנחל גשרון / 8.2.24 / מרחק 19 ק"מ / 1066 ק"מ במצטבר

התחלנו את הבוקר בטיפוס לא פשוט של מעלה עמרם אבל כמו תמיד הנוף מראש העליה שווה את המאמץ, מפה כבר אפשר היה לספור את בתי המלון במפרץ אילת. ירדנו לנחל שחורת ונהננו מאוד מקניון שחורת הקטן והיפייפה. טיפוס קשה שני היה להר שחורת, שם פגשנו קבוצה מטיילים ושתינו קפה יחד. ירדנו לנחל נטפים ועליה פסיכית אחרונה להיום להר יהורם. חצינו את כביש 12, שוררנו מים מאזרחים טובים שעצרו לנו על הכביש והמשכנו לנחל גישרון. ישנו סמוך למפל/הסולם הגדול. לארוחת ערב התפנקנו על טונה מעושנת בנוסף לאורז ועדשים. לא נרדמנו בלילה טוב כנראה בגלל ההתרגשות שמחר זה היום האחרון של שביל ישראל.

מקטע מס 49 הרי אילת - מנחל גשרון - לבית ילדותי / 9.2.24 / מרחק 23 ק"מ / 1089 ק"מ במצטבר

אחרי לילה כמעט ללא שינה קמנו מאושרים ליום האחרון על שביל ישראל. התחלנו בירידה של הסולם הגדול של נחל גשרון, עליה פסיכית של מעלה בולבוסים, המשך בריצה כמעט להר צפחות. הנוף ממנו למפרץ אילת פשוט מרהיב!! לא ירנו ישר לבית ספר שדה אילת אלא המשכנו עוד דרומה עד למעבר גבול טאבה ומשם התחלנו להצפין על כביש 90, חלפנו ליד הסימון האחרון של שביל ישראל ליד הבית ספר שדה, נכנסנו לאילת, תמונה ליד אום רש רש. חלפנו ליד "יוספטל" בית החולים שבו נולדתי, ליד בית הספר היסודי שלי, "אופיר" שם החלפנו את החולצות המסריחות לחולצות "סוף שביל" וירדנו לבית ילדותי, פטיו 1024, שם חיכתה המשפחה וחברים לקבל את פנינו בסיום השביל. לרחוב נכנסנו בריצה, אוחזים ידיים, וקופצים ליד שער הבית קפיצת "המירוץ למליון" כשאנחנו צועקים "סיימנו!!!"